פסק-דין בתיק ע"א 3191/05

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופטת חנה ינון) מיום 16.8.05 בת"א 191865/02 שדחה תביעה כספית על סך בשקלים השווה ל-50,000 דולר (ליום ההגשה) שהגישה המערערת נגד המשיבים וחייב את המערערת בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עו"ד.

1.                    הרקע

(א)                המערערת היא חברה הרשומה בבריטניה ובעלת רשיון לביצוע שיחות טלפון בינלאומיות. המשיבה 1 (להלן: " המשיבה") הייתה חברה שעסקה עד מרס 2002 בשיווק ומכירה של כרטיסי חיוג לביצוע שיחות בינלאומיות. המשיב 2 (להלן:  " המשיב") שימש מנהל במשיבה ובעל מניות בחברת האם של המשיבה.

(ב)                 ביום 17.9.01 התקשרו המערערת והמשיבה בהסכם (נספח "ב" לכתב הערעור; להלן: " ההסכם הראשון"), שלפיו תקבל המשיבה מהמערערת שירותי תעבורת שיחות מלונדון לכל רחבי העולם, ליעדים שהוגדרו, תמורת תשלום מראש ותוך התחייבות לכמויות מינימום של דקות שיחה.

(ג)                  ביום 3.1.02 חתמו הצדדים על הסכם נוסף (נספח "ג" לכתב הערעור; להלן: " ההסכם השני") שבו הוסכם, בין היתר, שהמערערת תעניק למשיבה מסגרת אשראי בסך 50,000 דולר, והנחה על תעריפי החיוג ליעדים מסויימים, ואילו המשיבה תמציא ערבות אישית של המשיב לכל חובותיה למערערת וכמו כן תמציא עורק תקשורת נוסף למערערת, ותכפיל את הכמות המינימלית של דקות השיחה - לה התחייבה בהסכם הראשון. המשיב חתם על ערבות אישית כאמור.

(ד)                 המערערת סיפקה למשיבה שירותי העברת שיחות וחייבה אותה בגין שירותיה, והמשיבה ניצלה את מסגרת האשראי שהעניקה לה המערערת.

(ה)                ביום 17.3.02 התקשרו המערערת והמשיבה בהסכם שלישי (נספח "ד" לכתב הערעור; להלן: " הסכם יוון"), שלפיו רכשה המערערת את הציוד שהיה בבעלות המשיבה ביוון וכמו כן 75% מפעילות המשיבה ביוון.

(ו)                  ביום 20.3.02 התקשרו המערערת והמשיבה בהסכם נוסף (נספח "ה" לכתב הערעור; להלן: " הסכם רכישת הציוד"), שלפיו רכשה המערערת את כל הציוד של המשיבה ואת הזכות לקבל 25% (ברוטו) מרווחיה. תמורת הממכר התחייבה המערערת לשלם סך 150,000 דולר כדלקמן: 100,000 דולר בתוך שבעה ימים, ואת היתרה בדרך של איפוס החריגה של המשיבה ממסגרת האשראי וקיזוז מתשלומים המגיעים למערערת בגין העברת שיחות במערך שלה (סע' 6.2 להסכם מכירת הציוד).

(ז)                  ביום 25.3.02 נותקו קווי המשיבה בשל חוב לחברת בזק, והופסקה פעילותה - דבר שהקנה למערערת, על פי הסכם רכישת הציוד, את הזכות לקבל לידיה את הציוד לאלתר, בלא שתחוייב בתשלום יתרת התמורה עבורו (סע' 6.3 ו-17 להסכם רכישת הציוד).

(ח)                עם הפסקת פעילותה נותרה המשיבה חייבת למערערת סכומי כסף החורגים ממסגרת האשראי שהקצתה לה המערערת, וזו האחרונה הגישה נגדה ונגד המשיב כערב תביעה בסדר דין מקוצר. סכום התביעה הועמד על 50,000 דולר - כשיעורה של מסגרת האשראי.

(ט)                המשיבים הגישו בקשת רשות להתגונן וטענו, בין היתר, שהמערערת, יחד עם חברות אחרות (חברה בשם דיוניסוס בע"מ וחברה אמריקנית בשם xfone; שיכונו להלן יחד עם המערערת: " החברות") שמנוהלות או בשליטתו של מר חיים ניסנזון (להלן: " מר ניסנזון") ובני משפחתו, שמה לה מטרה להשתלט על עסקי המשיבה בישראל וביוון, בניסיון לרוקן אותה מנכסיה ולנשל את המשיב מזכויותיו בה. לטענתם, מר ניסנזון ואותן חברות ניסו לרמות את המשיבים ולהציג להם מצגי שווא, באופן שמקים עילה להרמת מסך ההתאגדות בין החברות לבין מר ניסנזון וביניהן לבין עצמן. עוד טענו המשיבים לקיזוז החוב נושא התביעה, ולחלופין כפרו בשיעורו.

(י)                  בית משפט קמא (כב' השופטת וינבאום-וולצקי) נתן למשיבים רשות להתגונן. הוגשו תצהירי עדות ראשית. התקיימו חקירות וניתנה החלטה על הגשת סיכומים. פסק הדין, שדחה את התביעה, ניתן לאחר שהוגשו סיכומי המערערת ולפני שהוגשו סיכומי המשיבים.

2.                    פסק דינו של בית משפט קמא

(א)       בית משפט קמא סקר באריכות את טענות הצדדים כפי שעלו מהתצהירים ומהעדויות בחקירה הנגדית, ובסופו של דבר קבע שעדיפה עליו גרסתו של מר שור - המשיב על פני גרסתם של מר ניסנזון ובנו, גיא ניסנזון, מטעם המערערת; דהיינו, שהחברות הנזכרות עסקו בפרוייקט הספקת השיחות הבינלאומיות במשותף ובעירוב תחומים ביניהן, באופן שמביא לחוסר בהירות בטיב יחסיהן.

(ב)        בית משפט קמא קבע עוד שהמערערת השקיעה סכום של 124,000 דולר, בעוד שהציוד שלקחה מהמשיבה הוערך בכל נספחי ההסכמים שבין הצדדים בסכום מוסכם של 165,000 דולר. לכן, אפילו נותרה המשיבה חייבת סכום זה, הרי שהוא כוסה מעל ומעבר על-ידי מימוש הציוד.

(ג)                     לבסוף נקבע שהמערערת הודתה שהמשיבה שילמה כסדרם את כל הסכומים המגיעים ממנה עד ערב הפסקת פעילותה, ושלא הוצגו ראיות של ממש בדבר קיום חובות בגין הפעלת הפרוייקט המשותף לאחר סיום הפעילות.

(ד)        בית המשפט דחה את התביעה וחייב את המערערת בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 8,000 ש"ח.

3.                    טענות הצדדים

(א)                אלה הן טענות המערערת: